המחזה של ג'ף בארון, שנכתב בשנות ה-90 והוצג מאז מעל מיטב במות העולם, מספר סיפור פשוט: מפגש מקרי בין יהודי זקן שזה עתה התאלמן לבין הומו צעיר, יהודי אף הוא, מוביל לשרשרת של שיחות ומצבים מצחיקים, מביכים ובסופו של דבר מרגשים. מר גרין כמעט נדרס בידי רוס גארדינר, ועל האחרון נגזר לבקרו פעם בשבוע, בתור ספק פיצוי וספק עונש. 

המבקרים מסכימים ששני השחקנים – גדי יגיל כמר גרין ועידו רוזנברג בתפקיד רוס – כאילו נועדו לתפקידים, והכימיה ביניהם על הבמה יוצאת דופן ומובילה לתוצאות שאינן מותירות את הקהל אדיש. גם במאי ההצגה, נתן דטנר, זוכה לשבחים על רגישותו והטעם שהוא מפגין. שני השיאים של ההצגה מאלצים את שני הגיבורים, כל אחד בתורו, להיחשף בפני זולתו – רוס בנוגע לנטייתו המינית (אל מול השמרנות של מר גרין) ומר גרין עצמו – בנוגע לשאלה מדוע לו ולאשתו אין ילדים.

"ההצגה מר גרין בבימויו של נתן דטנר, על פי המחזה מאת ג'ף בארון ובתרגומו של עידו ריקלין, היא פנינה בימתית של שעה ועשרים דקות. גדי יגיל בתפקיד ענק כמר גרין, מציג דמות שבירה אך עיקשת, מעוררת חמלה אך נרגנית, קומית ומרגשת" (אורין ויינברג, Ynet)
"לתפקיד מר גרין נדרשות יכולות קומיות שיש ליגיל בשפע, אך לא פחות מכך נדרשים האיפוק והיכולת לרסן אותן ולפרוט גם על מיתרי הרגש ויגיל מפליא לעשות זאת ושובה את לב הקהל" (מאיה נחום שחל, "כלכליסט")/

תרגום: עידו ריקלין
בימוי: נתן דטנר
תפאורה: אלכסנדרה נרדי
תלבושות: אורן דר
מוסיקה: ליאור רונן
תאורה: עדי שימרוני
משתתפים: גדי יגיל, עידו רוזנברג